דוד פלח

הסיפור שלי

החיבור שלי לגינון התחיל מוקדם מהרגיל...

גדלתי ביישוב אורנית, ובגיל 12 מצאתי את עצמי יום אחד עומד בגינה של השכנה. היא נראתה מתוסכלת, וכששאלתי למה, היא סיפרה שגנן שעבד אצלה גבה הרבה כסף, אבל בפועל כמעט לא עשה עבודה.

בלי יותר מדי מחשבה אמרתי לה: “בפעם הבאה, אני מטפל לך בגינה”.

שבועיים אחר כך היא קראה לי.

זו הייתה העבודה הראשונה שלי. היא הייתה מרוצה, ואני הייתי בעננים. גיליתי שאני לא רק עובד בגינה, אני נהנה מזה באמת. מהריח של האדמה, מהעשייה בידיים, ומהתחושה שבסוף היום משהו נראה פשוט יותר טוב.

משם הדברים התגלגלו בטבעיות. הדפסתי פליירים, חילקתי אותם למכוניות שנכנסו ליישוב, והתחלתי לקבל עוד ועוד עבודות. כל גינה לימדה אותי משהו חדש, וכל לקוח חיזק בי את הרצון להתמקצע ולהתקדם.

בגיל 17, עוד לפני הצבא, כבר הקמתי את הגינה הראשונה שלי מאפס.

את הדרך עצרתי רק לטובת שירות צבאי קרבי ביחידה מובחרת, אחרי השחרור חזרתי לעבוד בגינות- בתחזוקה ובשטח ובמקביל התחלתי לימודים כהנדסאי אדריכלות נוף. שם התחברו הניסיון המעשי עם הידע התכנוני, והכיוון הפך ברור.

מאז ועד היום, זה מה שאני עושה:

מתכנן, מקים ומטפח גינות מתוך אהבה אמיתית למקצוע, הקשבה לאנשים, וירידה לפרטים הקטנים שעושים את ההבדל בין גינה “בסדר” לגינה שכיף לחיות בה.

ובסוף, אולי זה הדבר הכי חשוב,

גם היום אני מתרגש מכל פרויקט כמו ילד. חושב עליו בלילה, מדמיין את התוצאה, וממש נהנה לחזור לגינות שבניתי: לראות את הילדים משחקים על הדשא, את המשפחה חיה את החוץ, ואיך החזון שתכננו יחד מתממש והכול מקבל צורה. לראות את הגינה צומחת וגדלה עם הזמן- אחרי חצי שנה, אחרי שנתיים כשהעצים מוסיפים בדיוק את ההצללה שרצינו, והמרחב הופך טבעי, נעים וחי.